החלטה בתיק בר"ע 2119/05

1.         המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בת"א מיום 29.5.05, שניתן על ידי כב' השופטת מיכל ברק נבו, בעניין הסכם שכ"ט שבין המבקש, עורך דין במקצועו, לבין המשיב, אותו ייצג במגעים משפטיים מול בנק הפועלים.

2.         המשיב טען בכתב תביעתו, כי לאחר שההליך בינו לבין הבנק, אשר נוהל כאמור בעזרתו של עו"ד רומנוב, נסתיים בפשרה, הבטיח לו עורך הדין כי לא יגבה ממנו שכ"ט נוסף עבור כל המשך הטיפול אם ובמידה ויידרש טיפול נוסף , בכל הנוגע לביטול רישום הערה בספרי הבנק אודות הלקוח המסווגת את המשיב כ"לקוח בעייתי". הבנק לא עמד בהבטחתו במסגרת הסכם הפשרה ובכל זאת רשם הערה כנ"ל. המבקש החל לטפל בנושא ואולם בשלב מסויים דרש על כך תשלום נוסף. בצר לו פנה המשיב לעו"ד אחר לצורך המשך הטיפול המשפטי שנדרש ובמקביל הוא הגיש תביעה נגד עו"ד רומנוב על סך         4,000 ש"ח.

3.         המבקש הגיש תביעה שכנגד וטען כי הוא מילא את כל חובותיו כלפי המשיב ונתן לו את מלוא השירותים המשפטיים הנדרשים. הוא פעל להסרת ההערה בספרי הבנק ודאג לקבלת מכתב המאשר זאת מאת הבנק. התובע ביקש להגיש תובענה כספית נגד הבנק בגין רישום ההערה כנ"ל רק 9 חודשים לאחר שהתקבל האישור מהבנק. טיפול זה לא נכלל במסגרת התחייבויותיו של המבקש למשיב, ולכן דרש שכ"ט נוסף. גדרי ההתחייבות שלו, לטענתו היו בטיפול בפעולות הדרושות להסרת ההערה, ולא מעבר לכך. עוד טען עוה"ד, כי המשיב לא פעל כמתחייב מההסכמה בינהם ולא מילא אחר הוראות הסכם הפשרה עם הבנק, קרי, לא פעל לסילוק חובו באופן מלא מול הבנק.

המבקש טען כי הכין לבקשתו של המשיב כתב תביעה מפורט לצורך הגשה לבהימ"ש,  ואולם אסר עליו להשתמש בו עד לקבלת שכ"ט מלא. בתביעה שכנגד דרש המבקש שכר ראוי בגין הכנת כתב התביעה.

4.         בפסק דינו המפורט והממצה ביותר, קבע בית המשפט כי הוכח בפניו וכי השתכנע כי המשיב מילא אחר חלקו בהסכם הפשרה  בכל הנוגע להתחייבויותיו כלפי הבנק. אף על פי כן ההערה של הבנק אודות המשיב הופיעה במחשבי הבנק כמידע פנימי.

באשר להיקף התחייבותו של עו"ד רומנוב מציין בית המשפט כי :

"מלשון ההתחייבות נראה, כי לב ההתחייבות היא שהנתבע "ינקוט בכל פעולה ובכל הליך משפטי נדרש בכדי להסיר מגבלה זו, ללא תשלום שכר טרחה". "מגבלה זו", נכתב, היא ש"ההליך המשפטי שהסתיים בפשרה יוותר רשום ברישומי הבנק באופן שימנע ממך פתיחת חשבונות בבנק זה או בבנקים אחרים". ואולם, למרות הנקיטה בלשון זו, הברורה לכאורה, מתברר כי שני הצדדים כיוונו דעתם גם ל"צרות" אחרות שעשוי הבנק לגרום בעקבות אותה הערה. זאת אני למדה מהתנהגות הצדדים עצמם, כעולה מתוך טיפולו הראשון של הנתבע בפניית התובע, בחודש נובמבר 2001. נספח ט' לכתב ההגנה, מכתבו של הנתבע לבנק מיום 07.11.01, שנשלח לאחר שמנהל סניף סינרמה של הבנק סירב לאשר לתובע הסכם למתן אשראי בשל היותו לקוח בעייתי, מלמד כי גם באותו מקרה לא דובר על העדר אפשרות לפתוח חשבון, אלא על נושא של מתן אשראי. למרות זאת, הנתבע ראה עצמו מחויב לפעול, בלא לגבות שכר טרחה, בהתאם להתחייבותו - נספח 2 לכתב התביעה, וכך עשה. מכאן, שלמרות לשון ההתחייבות בנספח 2, שני הצדדים התכוונו שהנתבע יטפל בכל קושי שיערים הבנק בפני התובע עקב אותה הערה, כעולה מהתנהגותם בטיפול הראשון".

בסופו של דבר הגיע בימ"ש קמא למסקנה, כי דין התביעה להידחות, וכי על המבקש לשלם למשיב 13,700 ש"ח. את התביעה שכנגד שעניינה זכויות יוצרים בכתבי הטענות אשר כביכול הועתקו, דחה ביהמ"ש וחייב את הנתבע בהוצאות בסך של 1000 ש"ח.

5.         המבקש טוען בבקשתו כי שגה בימ"ש קמא שעה שקיבל את תביעתו של התובע ודחה את תביעתו שכנגד וזאת עקב טעויות עובדתיות שטעה בהן בימ"ש.

עיון בבקשה מלמד, כי אין בה כל טענה של ממש המפנה לטעות בפסק דינו של בימ"ש קמא, אלא היא שוטחת מחדש את כל טענותיו של המבקש בתביעה ובתביעה שכנגד.

ידוע, כי על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא וכי יש סיכוי לערעור.

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם."

(ע"א 6581/98 - זאב זאבי ואח' נ' מדינת ישראל- מחלקת עבודות ציבוריות . תק-על 2005(1), 2899 ,עמ' 2903). כן ראה סעיף 64 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד 1984.

כן ראה בע"א 734/76, פלוני נ' אלמוניםפ"ד לב(2), 661 ,עמ' 665:

"אין בית-משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית-משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית- המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי-אמצעית מן העדויות".

6.         לפיכך, לאחר שעיינתי בפסק הדין, בפרטיכל הדיון, בבקשת רשות הערעור ובתגובת המשיב אני סבורה שדין הבקשה להידחות.

פסק דינו של בימ"ש קמא מפורט ומנומק כראוי, והוא מושתת בעיקר על קביעות עובדתיות בהן אין בידי ערכאה זו להתערב. בבקשת רשות הערעור לא הוצג כל טעם ממשי לקבלת הבקשה וודאי שלא הצביע המבקש על סיכוי כלשהו לערעור. מקובלת עלי פרשנות בימ"ש קמא בכל הנוגע לתניה שהופיעה בהסכם בין הצדדים באשר להמשך טיפול בהסרת ההערה מספרי הבנק, שהתחייב המבקש לבצע ללא שכ"ט. אף ללא היזקקות לנסיבות חיצוניות לפרשנות המסמך, ניתן לראות מלשונו הכתובה ועל פניו שזה היה אומד דעת הצדדים בעת כריתת הסכם זה, וכך נכתב בו :

"מכתב עו"ד וינס מיום 20.07.99 הינו מספק. הנני לאשר, לבקשתך, כי במידה והבנק לא יפעל בהתאם להתחייבותו הנ"ל, דהיינו - ההליך המשפטי שהסתיים בפשרה יוותר רשום ברישומי הבנק באופן שימנע ממך פתיחת חשבונות בבנק זה או בבנקים אחרים, משרדי ינקוט בכל פעולה ובכל הליך משפטי נדרש בכדי להסיר מגבלה זו, ללא תשלום שכר טרחה. בהקשר זה, נא תשומת לבך לכך שעליך לדאוג לעמוד בהסכם הפשרה ואף לסלק החוב בחשבון החברה שלך".

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. הנני מחייבת את המבקש לשלם למשיב  הוצאות משפט בסך כולל של 1,000 ש"ח.